"של מי השורה הזו" – מי הוסיף את השורה העליונה בכותל המערבי
כמה פעמים הגעתם לכותל המערבי והמדריך סיפר לכם שאת השורה העליונה ביותר (הלבנה) מימן הנדיב סיר משה מונטיפיורי?
לא אשאלכם כמה פעמים סיפרתם אתם את הסיפור הזה לאחרים אבל אעיד על עצמי שבמשך שנים זה מה שנהגתי לספר כי כך לימדוני איש מפי איש ומדריכה מפי מדריכה. ובכן…
חש אני מעט שלא בנוח. וכי מה אכפת לי לפרגן לאותו סיר משה מונטיפיורי ששמו נקשר בעבותות של אהבה לעירנו? וכי בנמצא ינוקא שאינו יודע על שם מי נקראת השכונה מזכרת משה וימין משה ועוד שכיות אבן ששמן כשמו של משה?
בטוח אני כי למשה זה זכויות כה רבות עד כי אינו נזקק שלשמו ייקשרו כתרים לא לו. אין אני יודע מקור האגדה הרווחת, אך חשש יש בליבי שמקור השיבוש בשירו של אחד מאנשי עירנו, ממשיאי המשואות, שירושלים כמו מתנגנת מפיו מאליה, הלא הוא יהורם גאון ס"ט. ואין אני מלין על שירו הנאה ועל מילים-פנינים ששיבץ בו חיים חפר משוררנו, אף לא על אלו שפירשוהו שלא כהוגן. בטוחני שמתוך שנתאוו לירושלים כך פירשוהו כאותו חולם המוליך את מחשבותיו וטווה בדמיונו את שנתאווה לו עד כי נדמה לו חלומו כאמת שאין עליה עוררין.
ובכן, בשירו הנודע להלן – שימו לבכם אל-נכון לשורות המתארות את משה בגיל מאה ואחר נשוב וניפגש:
וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים
אז באו לביתו המלאכים הלבנים
עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו:
"הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו"
וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק:
"סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק
כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם
הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם?
כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?"
והוא עלה למרכבה ו"דיו" לסוסים אמר
ופה מתן בסתר ושמה נדבה
פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה
ולכל היהודים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!
וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים
אמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים"
שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל?
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?
הלא צריך ללכת לפחה הנבזה,
ל'גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?"
והוא עלה למרכבה…
וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה
אמר: "מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה
הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק
אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק"
אמרו לו: "כבודו, רק יבוא ויסתכל
צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל
להגביה ת'כותל המערבי
לנווה שאננים יהודים יש להביא
ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?"
והוא עלה למרכבה…
וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה
נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה
וכך את העיניים עצם הוא בבקשו
רק אבן ירושלמית מתחת לראשו.
עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון
גמר השר משה את מסעו האחרון
אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע
שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה
ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה
חלפו מאה ואחת שנה ואנו נפגשים. ודאי שמתם לבכם לשורה: "צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל , להגביה ת'כותל המערבי". משאת ליבו של העם היושב בציון לבנות את חדרה של רחל נתקיימה, אך זו שנוגעת לכותל נותרה בגדר משאת-לב. ככל הידוע משה מונטיפיורי לא זכה לבנותה.
כקורותיה של עירנו, ירושלים, שפעמים סיבב גלגל ההיסטוריה שתעלה במעלה ופעמים שתרד כגלגל הזה שאין אדם יכל למנעו מליפול במורד – כן הוא עניין אבני-רום של כותלנו. נבוא גם אנו, בדברינו במורד וכשנגיע לדיוטא תחתונה – מובטחים אנו שנעלה מעלה-מעלה, שכך היא עירנו…
נתקיים בנו המורד בשנת תרפ"ט.
בחברון, בצפת ובכרכים נוספות היכה בנו האויב הערבי. הניצוץ שאישו כמו חרכה בגוף אומתנו החל מתנוצץ דווקא במקום כותלנו וביום קדשנו- יום הכיפורים שנת ה'תרפ"ט.
הכל החל בשל לא- דבר. ואם דבר, אז שאינו בעל ערך. ואם בעל ערך אזי שאינו בשווי פרוטה. ומה היא מחיצה שהעזו להציב מתפללי הכותל מסמרטוטין שלגופם? וכי באיצטלא זו ייפרע ההמון הערבי ביהודי פלשתינא? ומה היא הפרת הסטטוס קוו בהצבת מחיצת סמרטוטין? אך, כאמור, משהגיע המורד – אין איש יכול לעמוד כנגדו. ההמון הערבי המשולהב את האור והחל פורע ללא רחם בכל קצוות ארצנו.
בועידה שהקים הכובש הבריטי לבירור פרוץ המאורעות יטען לימים רבה הראשי של ארץ ישראל, הרב קוק, שאת הסטטוס קוו הפרו תחילה הערבים בבנותם את השורה העליונה בכותל המערבי. המחיצה שהציבו לאחר מכן היהודים בכותל היוותה רק תירוץ להשתלח בעם היושב בציון…
או אז הוברר כי את השורה העליונה ברום כותלנו לא בנו ידיים עבריות כי אם ידי שלוחיו של אל-חוסייני חסר העכבות. אותם ימים נח מזה כמה שנים סיר משה מונטיפיורי על משכבו בשיבה טובה…
לפני שים לא רבות, בבואי למשרדי הסמוך לכותל המערבי פגשתי את מנהל השימור של רשות העתיקות שניצח על עבודת שימור אבני הכותל המערבי. באתי עמו בדברים וסיפרתי לו את שסיפרתי לכם ואורו עיניו. לדבריו, בבדיקות מעבדה שנעשו ב"צמענט" שבין אבני השורה העליונה נתגלה שהחומר הומצא רק כעבור כמה שנים לאחר פטירתו של מונטיפיורי. כך באה מנוחה ליגע, שהרי מה לי אסמכתאות מפי אנשי דור תרפ"ט כשהמדע בכבודו ובעצנו נגלה לי במראה הנבואה 
ומיני אז ועד עתה עושה אני חסד עם משה מיודענו ואיני קושר לראשו כתרים שלו היה חי – לא היה חפץ בם. ומתוך כך קושר אני כתרים שקנה בכבוד ומהפך בזכויותיו שגאל את יושבי עירנו וקנייניה ובא לציון גואל.
באדיבות תמר הירדני
השאירו תגובה
Want to join the discussion?Feel free to contribute!