מנהלי הרווחה וועדי העובדים – מחנכי הדור של המאה ה-21
כולנו ממהרים בבוקר לעבודה. אנחנו מתעוררים מוקדם, מלבישים אל ילדינו, מכינים להם כריך, עוטפים אותם במעיל ושולחים אותם, אחר כבוד, לבית הספר. בית הספר הפך למקום שמציל אותנו מהצורך להיעדר מהעבודה – המקום שאיננו יכולים בלעדיו במאה ה-21. אין זה משנה אם אתה גבר או אם את אישה, רוב הסיכויים שאתם עובדים ולא מעט…
המציאות הזו גורמת לנו, ההורים, לפתח ציפיות מוגזמות ביחס לתפקידו של המורה בבית הספר. מאיש מקצוע המקנה ידע וערכים בסיסיים הפך המורה בעל כורחו לסוג של הורה. אם ילדנו אינו מתנהג כשורה בבית הספר או אינו מוצלח במקצוע זה או אחר – הכתובת הראשונה שלנו תהיה בדרך כלל המורה. ייתכן והוא אינו מספיק קשוח, ייתכן והוא קשוח מידי, חלקנו יסביר כי אינו בעל הידע הדרוש ללמד ואחרים יטענו שרמתו גבוהה ביחס לתלמידים וזו הסיבה לפער.
על פי רוב, הסיבה היחידה שאינה עולה בראשנו לפערים שאנו מגלים היא: אנחנו. נשמע מעט מוזר, לא? וכי איזו השפעה יכולה להיות לנו על ילדינו בזמן הכל-כך קצר שאנו שוהים במחיצתם במהלך היום? במקרה הטוב אנו פוגשים אותם בשעות הערב המאוחרות, מספיקים להחליף מילה או לתת עצה ונפרדים מהם ב"לילה-טוב". אין חולק על כך שההורים צריכים גם זמן לעצמם. גם אנחנו. "זה לא יקרה כל עוד הילדים ערים ומסתובבים לנו בין הרגליים".
תפנית בעלילה – ההגה נתון בידינו!
אני משוכנע שכמעט כל מי שקורא את שתיארתי לעיל מהנהן בראשו כמסכים עם רובם ותוהה כיצד ישקיע זמן רב יותר עם ילדיו. אבל בינינו… זה לא באמת ניתן ליישום. אף אחד מאתנו לא יניח לקריירה לדשדש מאחור או ידרוש זאת מבן/בת הזוג. הרהורים מעין אלה רק מולידים תסכול שכן, אין לנו הרבה מה לעשות.
ובכן, אני לא חושב שניתן להילחם במציאות היום-יומית. מחשבות והרהורים שאינם מובילים לשינוי – עדיף שכלל לא יעלו כדי שלא יביאונו לידי אכזבות ודאיות או תסכול רב.
אבל, מאידך, אני סבור שבזמן המועט שאנו כן שוהים במחיצתם של ילדינו יש לנו השפעה אדירה עליהם – הרבה מעבר לכל מה שאנו מתארים לעצמנו והרבה מעבר להשפעתו של המורה השוהה במחיצתם במרבית שעות היממה. הדרך שלנו להשפיע על חינוך ילדינו עוברת, הפלא ופלא, דווקא בנו, ההורים – אפילו במפגשים הקצרים, יחסית, עם ילדינו. שלא תבינו אותי לא נכון, בוודאי שלמורים ולסביבה הלימודית יש השפעה רבה, אך השפעה זו היא בעיקר השפעה משמרת ומצמיחה של הערכים והכלים שאנו, ההורים מעניקים לילדינו בבית. אני יכול לומר בוודאות גבוהה שאם נקפיד על שפה ראויה מול ילדינו – הם יאמצו זאת גם אם סביבתם תנהג קצת אחרת וגם אם מידי פעם יהיו להם תקופות של "זיופים". כך גם בתחומים נוספים: ערכים, הרגלי למידה, אהבת הארץ, רוחב דעת ועוד.
ובכן, הטענה המרכזית שלי היא שעלינו לנצל את המפגשים הקצרים, את סופי השבוע ואת החופשות כדי לבסס את חינוכם של ילדינו ואל-לנו להרים ידיים ולהפקיד את חינוך ילדינו בידי אחרים בלבד. ללא הבנה בסיסית זו (שדורשת מאתנו לא מעט מאמץ) – נקטין את הסיכויים לכך שילדינו יחונכו בדרך בה בחרנו. אם נאמץ גישה זו באופן נרחב בחברה הישראלית נבין שבידינו המפתח להכשרת הדור הבא ולא נפספס את ההזדמנות.
הביצה והתרנגולת – איך מתחילים?
אם לנו, ההורים, יש משמעות כה רבה בחינוך ילדינו עלינו להיות "מוכשרים" למלאכה. כאן העניין מתחיל להסתבך. אל תהיו יותר מידי פוליטיקלי קורקט… כמה הורים מסביבכם הייתם פוסלים מתפקיד המחנך בלי למצמץ? ההורים האלה וולגרים, אלה כעסנים בלא שום פרופורציה ומטילים אימה על בנם, את אלה מעניינים רק הציונים ולא שום ערך חשוב אחר, אלה משקיעים רק בערכים ומצידם שבנם יטאטא רחובות. האמינו לי… הרשימה עשויה להימשך ולהימשך והייאוש רק יגבר.
הבעיה המרכזית עם הטענה שהכל "מתחיל" בבית (ואני מוסיף: מתחיל ונגמר בבית) היא שצריך לוודא שלהורים יש את הכלים לבצע את המוטל עליהם. זו בעיה קשה מאוד… איך מתחילים לחנך הורים באמצע החיים? רובנו פשוט "זורמים" עם החיים ולא מחזיקים בתפיסת עולם הוליסטית של תפקידנו. המצב נראה אבוד. זה פשוט לא מעשי… אולי בכל זאת, הדבר הכי נכון הוא להשאיר את המלאכה למורים בבית הספר בלבד…
אי אפשר לחנך מבוגרים. נקודה! אבל אני רוצה להציע מודל שבו אני מאמין ומנסה ליישם בהיקף נרחב מאוד בעבודתי המשלבת תיירות, חינוך וערכים. המודל נקרא: "המודל העקיף לחינוך משמעותי". אדגים אותו בתחום בו אני עוסק, אך אני מאמין שניתן לאמצו בתחומים נוספים וע"י ארגונים נוספים במגוון תחומים שונים וכך להשיג הצלחה בוודאות גבוהה.
כפי שתיווכחו, הדרך ליישום המודל עוברת דווקא במקומות העבודה שלנו, שכן רק בדרך זו (לפחות, באופן סיסטמתי) ניתן להגיע לספקטרום רחב מאוד של הורים. אל תתבלבלו – לא מדובר באיזו המצאה פורצת דרך וגם לא נדרש מאף אחד שום שינוי מהותי או מודעות אחרת. הכל קורה בעקיפין אך יוצר השפעה מכרעת. המודעות שלכם – מנהלי רווחה וראשי ועדים – היא זו שתוליד את השינוי! יש לי תחושה שאת כל מה שאכתוב בהמשך אתם ממילא עושים בלאו הכי. הדברים רק יאפשרו לכם לשנות מעט את נקודת המבט ולעשות את מה שאתם עושים טוב יותר. אז תמשיכו בעבודתכם המצוינת ותקדישו מידי פעם מחשבה קטנה כדי לבחון איך אתם מצליחים להעניק לעובדים (שמתפקדים גם כהורים, על פי רוב) את הערך המוסף שישפיע על ילדיהם. מ-ת-ח-י-ל-י-ם!
ירושלים, בירת ישראל – דוגמא מייצגת למודל העקיף לחינוך משמעותי
טוב, אנחנו עדיין לא מכירים זה את זה, אך ברוב שנות עבודתי אני עוסק (בין היתר) בהבאת חלקי החברה הישראלית לביקור בירושלים מתוקף תפקידי בארגון ממשלתי. אחד מקהלי היעד המרכזיים שאנו מתמקדים בהבאתו הוא תלמידי מערכת החינוך בישראל. במסגרת תכניות ופרויקטים שונים מגיעים לביקור מודרך בירושלים קרוב ל 50,000 תלמידים מכלל המגזרים בחברה הישראלית. אנו מפגישים אותם עם בירת ישראל באמצעות מדריך מקצועי שמסייר איתם בין שלוש לשמונה שעות ובאמצעות הפעלות ועזרי הדרכה. התגובות שאנו מקבלים הן מצוינות ובכל שנה גדל מספר המשתתפים. אבל זה לא מספיק!
מפגש שמתווך לתלמיד ע"י מדריך, איכותי ככל שיהיה, יישאר תמיד בגדר מפגש ארעי והחותם שיותיר לא יהיה עמוק דיו כדי להישאר לאורך זמן. אמנם, אין לזלזל בתרומה של מפגש זה עם בירתה של מדינת ישראל, אך הוא לעולם יהיה "מלאכותי", שכן המדריך (כמו המורה) מסיים את תפקידו ונעלם לאחר תקופה קצובה.
לפני שנים אחדות עלה במוחי הרעיון להביא באופן מסודר עובדים מארגונים גדולים במשק הישראלי. הרעיון היה להציע להם להגיע לירושלים ולספק להם יום חווייתי ומהנה – בדיוק כפי שהם רגילים כאשר הם יוצאים ליום גיבוש וכד'. כדי להקל עליהם הצענו את כל מה שכרוך בהגעה – כולל ארוחות במסעדה, כניסות לאתרים ומוזיאונים, הדרכה איכותית ואפילו שי. הכלל הבסיסי שלפיו התנהלנו היה שכל עוד יש ליום החווייתי "ערך מוסף" והוא נוגע לתכנים שמבטאת העיר ירושלים – נסייע בהוצאתו לפועל. הרעיון קרם עור וגידים ומאז שעלה לאוויר הגיעו במסגרתו ארגונים עם היקף של אלפי עובדים. הסתבר לנו שמנהלי הרווחה וועדי העובדים השונים מעוניינים לספק לעובדים משהו מאוד איכותי ומהנה שאינו בנאלי. ירושלים, אפוא, הפכה להיות הדבר הזה בתיווך שלנו.
מה היה החידוש הגדול? הסתבר לנו שמנהלי הרווחה קיבלו תגובות יוצאות דופן מהעובדים והדגישו שלצד הכיף וההנאה הם גילו עולם שלם שלא נפגשו בו בעבר. ירושלים, שהיוותה עבור רבים מהם סמל למקום מסובך ומסוכסך הפכה באחת לפנינה בורקת. אנו, בסך הכל, הסרנו ממנה את המעטה שכיסה אותה ואפשרנו את המפגש המרתק.
אז הבנתי, לראשונה, שהעובדה שאלפי עובדים מגלים את ירושלים מחדש היא בעלת משמעות מרחיקת לכת! מנהלי הרווחה שנחשפו לתגובות הקבוצות הראשונות הפכו את ההגעה לעיר למסורת רבת שנים בקרב כלל עובדי הארגון והעובדים, מצידם, כבר לא ראו בירושלים סמל מרחיק, אלא תגלית נוצצת שכדאי לפקוד אותה יותר. לא ערכתי מחקר, אך אין לי ספק שלאחר המפגש החיובי והעשיר החליטו רבים מהעובדים להזמין חופשה בירושלים ולא פסלו אותה, כבעבר.
וכאן אני מתחבר למודל העקיף לחינוך משמעותי. תארו לעצמכם שעובד שחווה מפגש חיובי עם ירושלים וגילה פנינה חבויה מחליט לצאת לחופשה משפחתית בעיר. הוא יבקר עם ילדיו במקומות שבהם ביקר במסגרת עבודתו ויעביר להם מידע ומסרים אודותם. המידע עשוי להיות היסטורי, אישי או מכל סוג אחר, אבל כאשר הוא מועבר מההורה לילדו הוא מקבל משמעות רבה והופך להיות סוג של "חינוך". איני משלה את עצמי לחשוב שכל הורה שולט היטב בחומר כמו המדריך המקצועי, אבל זה כלל לא משנה! מה שמשנה הוא הערך שהוא מעביר לבנו בדרך בלתי אמצעית וללא תיווך של גורם זר. כפי שציינתי לעיל – זו הדרך בעלת האפקט המשמעותי ביותר להשפעה על הילדים. כך אנו מעבירים לילדינו ערכים של אהבת הארץ, נימוס, התנהגות אזרחית ראויה ועוד. הדבר דומה למשפחה שמנצלת כל חופשה לטיול רגלי בשבילי הארץ. גם אם ההורים אינם מדריכים מדופלמים – החינוך יעבור דרך הרגלים (הרבה יותר מאשר עם מדריך במסגרת בית-ספרית באותו מסלול בדיוק).
הניסיון המוצלח עם חברות וארגונים גדולים במשק הישראלי הובילו אותי להכרה שמדובר בנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה ושחיבור של הדור הצעיר לבירת ישראל מתחיל דווקא בהורים, שהדרך אליהם מתחילה במקום העבודה ובמי שמייצג אותו – מנהלי הרווחה וראשי הוועדים.
הדבר המפליא הוא שבכל פעם שאני נפגש עם מנהל בארגון ומתאר בפניו את הנ"ל – נוצר חיבור והבנה מיידית של הערך המוסף בהבאת העובדים לירושלים שאין חולק על נחיצותו עבורנו, כעם וכחברה במדינת ישראל.
השורה התחתונה
ירושלים הובאה על ידי רק כדוגמא להמחשת המודל העקיף לחינוך משמעותי. מדינת ישראל מאופיינת בעושר אינסופי של אתרים, מוזיאונים, ערים ודמויות – המפגש עימם עשוי להיות מפרה ומעשיר לצד ההנאה הרבה שהם מספקים בעת הגעה אליהם. כל אחד מהם עוסק בתחומי דעת שונים, מייצג אסכולות שונות ואוצר ערכים שחשוב לנו להעביר לילדינו.
מנהלי רווחה יקרים, בפעם הבאה שאתם מארגנים ימי גיבוש, השתלמויות או כל פעילות ארגונית, אנא הקדישו עוד רגע וחישבו על החינוך העקיף, אך המשמעותי הנתון בידיכם! ברור לי שאם כולנו נתגייס למשימה הלאומית נצליח להשפיע לטובה על בני הדור הצעיר – הדור הבא שינהיג את מדינת ישראל ויקבע את הנורמות בשנים הבאות. בחנו תמיד כיצד ניתן לשלב כיף עם ערך מוסף בכל פעילות שתחת אחריותכם. יחד נוביל את המדינה קדימה למקום טוב יותר!
אחרית דבר
חינוך טוב מתחיל בבית כי הוא טבעי. כאמור, השאיפה לחנך את דור ההורים אינה ניתנת ליישום באופן נרחב. המודל העקיף לחינוך משמעותי מציע להעביר ערכים לדור הצעיר דרך הוריהם במקום העבודה, אך לא בדרך של "חינוך מחדש" של ההורים, כי אם באמצעות הפגשתם בדרך חווייתית עם ערכים שונים שבכוחם לעורר את השינוי. מנסיוני- מפגש משמעותי עם מבוגרים עשוי להניב תוצאות מרחיקות לכת. לא לחינם משקיעים מרכזי מבקרים העוסקים בהקניית ערכים רבות בהתאמה לעולם המבוגרים. זו הדרך הטבעית ביותר להשפיע על עולמם של הילדים.
www.ideaexpress.co.il